Bava Metzia 6

Kapitel 6

א והאי בכוליה בעי דלודי ליה והאי דלא אודי אשתמוטי הוא דקא מישתמט מיניה סבר עד דהוו לי זוזי ופרענא ליה ואמר רחמנא רמי שבועה עליה כי היכי דלודי ליה בכוליה
1 daher würde er sie vollständig eingestehen, nur gesteht er sie deshalb nicht ein, weil er einen Aufschub erzielen will, denn er denkt: sobald ich Geld habe, bezahle ich sie. er Allbarmherzige sagte daher, daß man ihm einen Eid zuschiebe, damit er die ganze [Schuld] eingestehe.
ב אבל העדאת עדים דליכא למימר הכי אימא לא קמ"ל ק"ו
2 Da nun dieser Grund bei einer Zeugenaussage nicht vorhanden ist, so könnte man glauben, diessei nicht nötig, so lehrt er uns [den Schluß] vom Leichteren auf das Schwerere. –
ג ומאי ק"ו ומה פיו שאין מחייבו ממון מחייבו שבועה עדים שמחייבין אותו ממון אינו דין שמחייבין אותו שבועה
3 Was ist das für ein [Schluß] vom Leichteren auf das Schwerere? – Wenn das eigene Geständnis, das ihn zu einer Geldzahlung nicht verpflichtet, ihn zu einem Schwüre verpflichtet, um wieviel mehr verpflichten ihn Zeugen, die ihn zu einer Geldzahlung vorpflichten, zu einem Schwüre. –
ד ופיו אין מחייבו ממון והא הודאת בעל דין כמאה עדים דמי
4 Verpflichtet ihn denn das eigene Geständnis nicht zu einer Geldzahlung, das Geständnis des Prozeßbeteiligten gleicht ja der Bekundung von hundert Zeugen!? –
ה מאי ממון קנס ומה פיו שאין מחייבו קנס מחייבו שבועה עדים שמחייבין אותו קנס אינו דין שמחייבין אותו שבועה
5 Unter Geldzahlung ist eine Bußzahlung zu verstehen: wenn das eigene Geständnis, das ihn zu einer Bußzahlung nichtverpflichtet, ihn zu einem Schwüre verpflichtet, um wieviel mehr verpflichten ihn die Zeugen, die ihn zu einer Bußzahlung verpflichten, zu einem Schwure. –
ו מה לפיו שכן מחייבו קרבן תאמר בעדים שאין מחייבין אותו קרבן
6 Wohl das eigene Geständnis, weil dieses ihn auch zur Darbringung eines Opfers verpflichtet, während Zeugen ihn zur Darbringung eines Opfersnicht verpflichten können!? –
ז הא לא קשיא רבי חייא כרבי מאיר סבירא ליה דאמר עדים מחייבין אותו קרבן מק"ו
7 Dies ist kein Einwand, R. Ḥija ist der Ansicht R. Meírs, der [durch einen Schluß] vom Schwereren auf das Leichtere folgert, daß Zeugen jemand zur Darbringung eines Opfers wohl verpflichten.
ח דתנן אמרו לו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרים
8 Wir haben nämlich gelernt: Wenn zwei zu einem sprechen: du hast Talg gegessen, und er sagt, er habe es nicht gegessen, so ist er nach R. Meír schuldigund nach den Weisen frei.
ט אמר רבי מאיר אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי יפטר
9 R. Meír sprach: Wenn zwei [Zeugen] eine Verurteilung zur schweren Todesstrafe herbeiführen können, wieso sollten sie jemand nicht zur viel leichteren Darbringung eines Opfers bringen!? Sie erwiderten ihm: Wenn er sagen wollte, er habe es vorsätzlich getan, wäre er ja frei. –
י אלא מה לפיו שכן מחייבו אשם אשם היינו קרבן
10 Vielmehr, wohl das eigene Geständnis, weil dieses ihn zur Darbringung eines Schuldopfersverpflichtet!? – Ein Schuldopfer ist ja ebenfalls ein Opfer. –
יא אלא מה לפיו שכן מחייבו חומש הא לא קשיא רבי חייא כרבי מאיר סבירא ליה כי היכי דמחייב ליה קרבן מק"ו מחייב ליה חומש מקל וחומר
11 Vielmehr, wohl das eigene Geständnis, weil dieses ihn zum Fünftelverpflichtet!? – Dies ist kein Einwand, R. Ḥija ist der Ansicht R. Meírs, und wie dieser [durch einen Schluß] vom Schwereren auf das Leichtere die Verpflichtung zur Darbringung eines Opfers folgert, ebenso folgert er [durch einen Schluß] vom Schwereren auf das Leichtere die Verpflichtung zur Zahlung des Fünftels. –
יב אלא מה לפיו שכן אינו בהכחשה ובהזמה תאמר בעדים שישנן בהכחשה ובהזמה
12 Vielmehr, wohl das eigene Geständnis, weil dabei das Gesetz von der Widersprechung und Überführungkeine Geltung hat, während bei Zeugen das Gesetz von der Widersprechung und Überführung wohl Geltung hat!? –
יג אלא אתיא מעד אחד ומה עד אחד שאין מחייבו ממון מחייבו שבועה עדים שמחייבין אותו ממון אינו דין שמחייבין אותו שבועה
13 Vielmehr, dies ist von einem einzelnen Zeugen zu entnehmen: wenn ein einzelner Zeuge, der zu einer Geldzahlung nicht verpflichten kann, zu einem Schwure verpflichten kann, um wieviel mehr können zwei Zeugen, die zu einer Geldzahlung verpflichten können, zu einem Schwure verpflichten. –
יד מה לעד אחד שכן על מה שהוא מעיד הוא נשבע
14 Ein einzelner Zeuge deshalb, weil [der Beklagte] über das zu schwören hat, worüber er bekundet,
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel